<h1>ארחות חיים הלכ' ברכות סימן כ"ח</h1>
<h2>דף מ.</h2>
ועל השבת שקורין אני"ש בלעז ועל כוסברתא שקורין אילנדרי בלעז ועל שבלילותא שקורין פיניגרי"ג כתב הבעל התוספות שעל כלן מברך שהכל שאין דרך לאוכלן בפני עצמן. ועל עשבי דדברא שאין נזרעין כתבו הגאונים ז"ל שאין מברכין עליהן רק שהכל כי מאחר דלא זרעינה אנשי אינו נחשב כפרי וזשז"ל (לו.) לא נטעי אנשי אדעתא דהכי. ועל כל מיני מרקחות שמביאין מארץ מרחק ואין אנו יודעי' בהם אם יש בהם פרי העץ או פרי האדמה מברכין עליהן מספק בפ"הא שהיא כוללת פרי העץ וכן אז"ל על כל פירות האילן אם ברך בפ"הא יצא, ויש אוסרין אותן המרקחות משום גיעולי עכו"ם ואף על פי שסתם כליהן אינן בני יומן והיה לנו לומר שטעם לפגם הוא ומותר כשאין האיסור בעין באלו המרקחות הוי נותן טעם לשבח לפי שהכלים משבחין את המרקחות ואפילו אינן בני יומן. והר' יונה ז"ל כתב שאין טעם זה נכון לפי שודאי טעם הכלי פוגם המרקחות אשר הוא ממתקן דשבח המרקחות בהיותן חריפים וכיון שכן מותרים הם שכל נותן טעם לפגם מותר כשאין האיסור בעין. ועוד יש ראיה להתיר ממשז"ל (לו:) האי הומלתא ליטואר"יו בלעז דאתיא מבי הנדוקיא פי' שם מקום ואין ישראל דרים שם שודאי נראה שלא חששו כלל לכליהם ושרי.
